יוֹאָב גִּינַאי - מְרַק תַּרְבּוּת

פינת המודעה הקטנה. מודעה מספטמבר 1938 של חברת התעופה הפולנית "לוט". כשנה לפני פלישת הנאצים לפולין, מציעה החברה הפולנית לתושבי הארץ לשלוח לקרובים ב"פולניה ובשאר הארצות" אתרוגים ולולבים לכבוד השנה החדשה. לו רק הבחינו בצילו של העתיד המתקרב.

על השגרה הממסז'ת , הגלדיאטורים הראשונים בבידור , תשדירי הזונות וההר השומר שהתפוצץ  בפנים  ישנם רמזים לקטסטרופה המתקרבת. סימנים עוכרי שלווה המבשרים את הנורא מכל שבוא יבוא ובאחת ישתיק את הכל. למשל האדמה הרועדת כבר שנים, ניחוחות האפר הנשרף אי שם באויר, בעלי החיים המבוייתים ובראשם הכלבים והכבשים הנוהגים בתזזיתיות מוזרה ובעיקר הציפורים שנעלמו אחרי שנדם גם צרצור הצרצרים בלילות. אבל למרות כל אלה לא נמצא בין הבריות שום רצון או חשק להסיק אי אילו מסקנות. האופטימיות המעוורת מסביב היא כמו מסז' לנשמה וגם העסקים לא רעים בכלל. המעדנים המעושנים הנמכרים ברחובות מפנקים את בלוטות הטעם, בתי העשירים מתמלאים בכל יום באורחים, רהיטים חדשים ועבודות אמנות, בתיאטרון עולים מחזות יוניים לא רעים בתרגום ללטינית כמובן וקשקשני הגרפיטי מורחים על הקירות ברחוב הראשי ססמאות והגיגים כגון "הרווח הוא האושר" "סדום ועמורה" או סתם קלישאות סמי רומנטיות חסרות משמעות אמיתית.  אבל הראשונים בבידור וברייטינג בעיר הם ללא ספק קרבות הגלדיטורים בקולוסאום הגדול הניתנים לציבור בחינם אין כסף על ידי הפולי...

אם בעבר שמענו רטינות קלות אודות שימוש בנכסי צאן ברזל מוסיקלים בפרסומות מסחריות הפכה זו לזעקת שבר למראה הפרסומת החדשה בכיכובה של חוה אלברשטיין העושה שימוש ב"לונדון" הנפלא של חנוך לוין עם לחנה של אלברשטיין. על שאלתה של  גל גבאי בגל"צ  לפרופסור שמעון לוי -   "מה לא  בסדר בשימוש כזה?"   ענה לוי בזעזוע   מתובל בזחיחות   שהוא   חייב לחשוב על  "תשובה אינטיליגנטית"   ללמדך אולי   כי ברור   כשמש   לכל בר דעת שמדובר פה לפחות בחילול הקודש ובצלם בהיכל. עוד הוסיף הפרופסור שחנוך לוין עצמו (שנפרד מאיתנו לפני 15 שנה) התנגד לשימושים שכאלה ביצירותיו. אגב, אני לא בטוח שלוין היה דבק בהתנגדותו לכך היום,   בעיקר משום מהמציאות   התקשורתית המבוזרת השתנתה ללא הכר מאז הלך לעולמו ועימה גם אקסיומות רבות באשר לשימוש בפלטפורמות התקשורת השונות. גם מאמר של מבקר הטלוויזיה של   "הארץ" רוגל אלפר דיבר על אלברשטיין "המחרבת את שירו של גדול המחזאים ומתפלשת בתרבות ההמונים הנחותה". באותו מאמר כותב המבקר ש "קצת כמו   אריק איינשטיי...

בתחילת אוקטובר 2018 נקרע המיתר האחרון   בתיבת התהודה המפוארת הקרויה השנסון הצרפתי.   שארל אזנבור אחרון היוצרים והמבצעים ובעיניי המרתק שבהם   עצם את עיניו לתמיד. כמי שנולד למשפחת מהגרים ארמנית שנמלטה מרצח העם הארמני על ידי התורכים   והחביאה שכנים יהודים בתקופת השואה, הוא נהג לפתוח בשנים האחרונות את הופעותיו בשירו "Les émigrants   " . השיר זועק   את סיפורם של המהגרים שהגיעו לצרפת חסרי כל, כשהם בורחים מרעב, מרצח עם   וממלחמות. דווקא בתקופה שבה אירופה מוצפת שוב בפליטים ועוסקת בנושא ללא הרף היה חשוב לאזנבור להאיר   את חשיבותם של מהגרים כמו פבלו פיקסו ומרי קירי   המוזכרים בשיר, שתרמו את ניצוצות הגאונות שלהם לאומה הצרפתית.   כשהיה בן 9 הכריז, לאחר ששמע את מוריס שבלייה ברדיו:   "גם אני אהיה שנסיונר". אדית פיאף הגדולה, לקחה אותו תחת חסותה ופתחה לו את הדלת לתהילה.   הוא נהג לומר: "אני רוצה לעמוד על במה בטבעיות כמו פיאף, לכתוב כמו טרנה, לעשות קריירה בינלאומית כמו שבליה".   החלום התגשם ובענק. הוא נחשב לאחד הצרפתים המפורסמים ב...

יונתן אגסי הוא שחקן פורנו בינלאומי ונער ליווי החולק את חייו הפרועים והקיצוניים בין ברלין שבה הוא חי את חייו הפרועים לחולון שם הוא חוזר להיות הילד של אמא. בסרטו החדש עוקב במאי סרטי התעודה תומר הימן,   לאורך תקופה ארוכה, אחר   דמותו וחופר   במצלמתו, כמו באיזמל מנתחים ומגיע על לקרביו של הגיבור שלו. אין במסע הסרט הזה פילטרים או מחסומים של תקינות פוליטית   והמצלמה חושפת ללא רחמים את רגעיו האינטימים והאפלים ביותר של אגסי גם בסצינות שלעיתים קשות מאוד לצפיה . צילום:תומס שמש   אחרי שעקב בכישרון בסרטיו הקודמים ובסדרות אחר דמויות כמו אוהד נהרין, אביב גפן, משפחתו שלו,   מלכות דראג פיליפיניות וחבורת הנערים אותם הדריך ובפניהם יצא מהארון,   מגיע הימן לסרט הטוב ביותר שיצר עד כה. דמותו הכל כך קיצונית של אגסי היתה יכולה לשמש   בקלות טרף קל לבמאים על מנת שישטיחו אותה לכדי סנסציה פורנוגרפית וקלישאתית.   ואכן, חייו של אגסי, הם לכאורה פסיפס קיצוני של קלישאות כמו תוקפה של התהילה, ההתמכרות לדימויי מצלמה, סלבס לרגע, פורנו זמין, משפחה מרוסקת, תעתועי מיג...

ריפנשטהל מביימת בנירנברג דווקא בימים אלה בה העולם הופך מטורלל, עד בלתי מובן וגם לקראת נסיעתי לגרמניה, הכוללת גם את  נירנברג,  חזרתי לצפות     ב"נצחון הרצון"  משנת 1932 . הסרט המבעית הזה (הפעם בתרגום לעברית) בבמויה הגאוני של משרתת הנאציזם לני ריפנשטאהל, הוא מסמך המצליח לפצח  מעט את טכניקת ההיפנוזה והשיעבוד  שעבדו על עם שלם.    הסרט פורס באמצעים קולנועיים  מצע של  מסרים וחזיונות מפיהם של היטלר ואחרים המבשרים על   מעין דת חדשה שתביא לגרמניה ולגרמנים הטהורים את ה"ישועה"  אחרי שנות הסבל והשפלה שהביא העידן הקצר של רפובליקת ויימר. הפיהרר מעל נירנברג  הסרט מתחיל בסצינה משיחית.  ראשית  העננים מעל נירנברג. המטוס מנמיך ומבין  העננים  נחשפת עיר אגדות זרועת צריחים ונראים  ההמונים המתכנסים לקראת בואו של הפיהרר. על רחובות העיר נראה צל המטוס ברקע מושמעת יצירה של   ריכארד ואגנר  - " אמני השירה מנירנברג " ("Die Meistersinger von Nürnberg") ובהמשך הופכת המנגינה ל " ...