מריונטה של ילד ✍ יואב גינאי התרשמות מההצגה "ילד" בתיאטרון תמונע כשאני קורא ספרים מצוינים אני הולך בחשש לראות את התוצר הקולנועי או התיאטרלי שנוצר בהשראתם. כך היה גם אחרי שקראתי את ספרו המצויין והמרגש של עמרי חורש "ילד" העוסק בגבר הבורא לו בדמיונו ובנפשו בן מטפורי מתוך רצונו העז להיות הורה לילד . במקרה הזה נשאבתי להצגה החדשה בתיאטרון שיצקה חיים בשר ודם לגבר הכמה לאבהות וגם לילד הדמיוני שלו. ההצגה הקטנה והמתוקה- מרירה הזאת נכתבה ובוייימה ברגישות, עדינות, אנושיות וכשרון רב בידיהם של טלי הכט וניר פרנקל. הקסם הופך מושלם בעזרת השחקנים הנהדרים תומר נהיר פטלוק בתפקיד האב היוצר לו מעין מריונטה של ילד "מושלם" מְרַצֶּה אך חסר רצונות. לצידו ההפתעה הגדולה היא אמיר בנאי. בנאי מצטיין בתצוגת משחק רעננה, מדוייקת ושובת לב בתפקיד ה"ילד". אין לי ספק שהקלישאה "עוד תשמעו עליו" קטנה עליו כי כבר עכשיו ניכר שהוא נוצק מהחומר של שחקנים גדולים בעלי נוכחות וכשרון שממקדים אליהם את הפוקוס . " ילד" קומדיה ט...
פוסטים פופולריים מהבלוג הזה
שיר חדש – טונה - אבודים בחלל - "כמו זיגי סטארדאס אני שם גז"
שיר חדש – טונה - אבודים בחלל - " כמו זיגי סטארדאס אני שם גז" לפני שנתיים פרץ טונה (איתי זבולון) עם "גם זה יעבור", שיר נהדר וקליפ פנטסטי. השיר חידד את התובנה שגם על רגשות יש בסופו של דבר תוית פג תוקף. וכשכנוסעים במנהרת הזמן הנוסטאלגית שחצב טונה טקסטואלית ומוסיקלית- נוצרת חוויה מרגשת ופאטתית (במובן המסר כמובן) וכמו ברכבת הרים לעיתים גם מתהפכים המעיים, אבל בדיגדוג של לונה פארק שיק. הדוגמאות מומחשות באחד הקליפים הנפלאים שנעשו פה וזכה כבר למליוני צפיות . קישור: "גם זה יעבור" - רגשות עם תוית של פג תוקף גם "אבודים בחלל" השיר החדש של טונה הוא תענוג: " זום-אאוט, מבט מעל מבין שהלבד שלי הוא לא לבד כלל ... דתות, צדדים, כתות, שבטים אורות, שלטים, מרוב פחדים שכחתי שאני מסוגל להנות מהנוף, מהרייד, האינסוף לפניי ... אני ״לוסט״, אני בוס, אני פה, אני חי ! ואללק אם זמן טס - אז רק ״פירסט קלאס״ כמו זיגי סטארדאס אני שם גז... ביי ! " ממנהרת הזמן של "גם זה יעבור" הוא בורח ...
אמנות רחוב - גרפיטי בפלורנטין
בכל כמה חודשים אני חוזר אל רבעיה הדרומיים של תל אביב ואל הגלריה הכי גדולה בעיר המציגה את אמנות הרחוב - הגרפיטי מומלץ להגיע בשישי אחה"צ כשהחנויות וסדנאות בעלי המלאכה כבר סגורות. על תריסי הפח הנעולים חגיגה ענקית של צבע, דמיון, כאב, אהבה, שמחה, ואמנות נהדרת. כוונו לאיזור רחוב המחוגה ולשאר הסמטאות באיזור וצאו למסע מופלא בקרביים של תל אביב. הנה כמה תמונות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה