סרט: "נצחון הרצון" - הטקסים המדבקים של השטן.

ריפנשטהל מביימת בנירנברג

דווקא בימים אלה בה העולם הופך מטורלל, עד בלתי מובן וגם לקראת נסיעתי לגרמניה, הכוללת גם את  נירנברג,  חזרתי לצפות    ב"נצחון הרצון"  משנת 1932 . הסרט המבעית הזה (הפעם בתרגום לעברית) בבמויה הגאוני של משרתת הנאציזם לני ריפנשטאהל, הוא מסמך המצליח לפצח  מעט את טכניקת ההיפנוזה והשיעבוד  שעבדו על עם שלם.    הסרט פורס באמצעים קולנועיים  מצע של  מסרים וחזיונות מפיהם של היטלר ואחרים המבשרים על   מעין דת חדשה שתביא לגרמניה ולגרמנים הטהורים את ה"ישועה"
 אחרי שנות הסבל והשפלה שהביא העידן הקצר של רפובליקת ויימר.

הפיהרר מעל נירנברג 

הסרט מתחיל בסצינה משיחית.  ראשית  העננים מעל נירנברג. המטוס מנמיך ומבין  העננים  נחשפת עיר אגדות זרועת צריחים ונראים  ההמונים המתכנסים לקראת בואו של הפיהרר. על רחובות העיר נראה צל המטוס ברקע מושמעת יצירה של ריכארד ואגנר - "אמני השירה מנירנברג" ("Die Meistersinger von Nürnberg") ובהמשך הופכת המנגינה ל"שיר הורסט וסל" ("Horst Wessel Lied") שהיה המנון המפלגה הנאצית. עם הגעת המטוס לנמל התעופה של נירנברג ניתן לראות את היטלר שזה עתה ירד מהשמיים יוצא מהמטוס אל עבר הקהל המריע, ומשם נוסע אל תוך העיר.

פולחן עוצמתו של הגוף הגברי מתוך "אולימפיה" 1936

ריפנשטאהל השתמשה בטכניקות צילום חדשניות על מנת ליצור אשליה בסרט תעמולה המתחפש לסרט תעודה .  את העצרות צילמה על עמוד מאחורי בימות הנאומים על מנת לעורר אשליה שישנם הרבה יותר אנשים (אף שהיו מאות אלפי "ניצבים" חברי אס אה ואס אס בסרט) וכן אשלייות של גודל. היא השתמשה בעדשות מיוחדות על מנת ליצור תמונות מעוותות, וכן חפרה בורות מתחת בימת הנאומים ובהם עמדו הצלמים על מנת להעצים את הנואמים וליצור אשליות של גובה , העצמת הדמויות והמסרים שבנאומיהם.

 הסרט משובץ לכל אורכו בדמויותיהם של הדור הארי החדש בעיקר בדמות חיילים. הדימויים ההומוארוטים והערצת עוצמת הגוף הגברית היוו תימות בכל סרטיה ויצירתה של ריפנשטל. זה בלט עד כדי פורנוגרפיה ב"אולימפיה" וגם בצילומי  הסטילס  המאוחרים של בני שבט הנובה בסודן. 

"הדור הארי החדש"

צילום מלמטה להדגשת גובהם של הנואמים

הסרט מתמקד בהיטלר, שגיבש את כוחו המוחלט בעקבות מותו של הנשיא   פאול פון הינדנבורג וחיסולו של ארנסט רהם בליל הסכינים הארוכות שהתרחש זמן קצר לפני הסרט. הצועדים המגיעים לעצרת נועדו להזכיר לצופים עולים לרגל למקום קדוש, ואין זה מקרי שהתהלוכה בסיום הסרט מתרחשת למול הכנסייה המרכזית של נירנברג. טקס "קידוש הדגלים" בא להזכיר לצופים טקסים כנסייתיים ולמעשה לעודד אותם להצטרף ל"פולחן" של המפלגה הנאצית.

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה ב-28 במרץ 1935 בתיאטרון ארמון אופא שבברלין. הסרט, שזכה לברכת המפלגה הנאצית, זכה להצלחה מרובה ובתוך חודשיים ראו אותו בגרמניה 815,000 מתומכי המפלגה. ריפנשטאהל זכתה, בפרס גרמניה כבמאית הטובה ביותר, אך גם במדליית זהב בביאנלה שבוונציה, ופרס נוסף בתערוכה העולמית של פריז (1937). הסרט לא הופץ כמעט מחוץ לגרמניה).

ריבת המצעדים

במדינות אחרות הצופים ראו מבעד לסרט אל האמת התעמולתית שבבסיסו. ההיסטוריון הבריטי פול רותה קרא לסרט "מבחיל" ואילו הבמאי האמריקאי   פרנק קפרה יצר  הסביר באמצעות סרטו "מדוע אנו עפים" שציטט קטעים מ"נצחון הרצון"  מדוע חשוב ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה על גרמניה הנאצית. הסרט הבריטי "גנרל אדולף משתלט" השתמש בסצנות מהסרט " על מנת להציג את השלטון הנאצי כשלטון רשע.

 לאחר ניצחון בעלות הברית נעצרה ריפנשטהל לזמן קצר כאוהדת השלטון הנאצי. לאחר מכן היא נכנסה ל"רשימה השחורה" ואף אחד ממפיקי הסרטים לא רצה להעסיקה בשל דעותיה הפרו-נאציות. היא הפסיקה ליצור סרטים ועסקה בצילום סטילס  ב-1960 ריפנשטאהל אימצה את צילום הסטילס. היא נסעה פעמים רבות לאפריקה לצלם את שבטי הנובה בסודן, שעמם חיה לסירוגין. בדרך זו למדה על תרבותם והיה לה קל יותר לצלם אותם. היא התקבלה אצלם בקלות מאחר שלא ידעו דבר וחצי דבר על עברה. התלווה אליה צלם הצעיר ממנה בארבעים שנה. הם היו יחד מאז שהיא הייתה בת 60 והוא היה בן 20. היא קיבלה אזרחות סודנית בשל פועלה למען המדינה ולמעשה הייתה הזרה הראשונה לקבל דרכון סודני. ספרי צילומי השבטים שלה, "The Last of the Nuba" ו "The People of Kau" פורסמו ב-1974 ו-1976 והיו לרבי מכר עולמיים. בשעה שהוכרזו כצילומי צבע מרהיבים, נמתחה ביקורת נוקבת מאת סוזן סונטג שטענה כי צילומים אלו הן עוד הוכחות לאסתטיקה הפשיסטית של ריפנשטאהל. ב-1975 הוענקה לריפנשטאהל מדליית זהב בגרמניה על הישגים בתחום הצילום, והיא אף מכרה את התמונות למגזין גרמני. היא צילמה את המשחקים האולימפיים במינכן ב-1972, ואת מיק ג'אגר ואשתו ביאנקה לסאנדיי טיימס. שנים לאחר מכן היא צילמה את הצמד זיגפריד ורוי מלאס וגאס. היא התחברה לאנדי וורהול והייתה לאורחת של כבוד במשחקים האולימפיים בשנת 1976 במונטריאול.

ריפנשטהל במסע צילומים בסודן 

בגיל 72, ריפנשטאהל החלה לחשוק בצילום תת ימי, ושיקרה לגבי גילה כדי לקבל רישיון צלילה (היא טענה שהיא בת 52). ב-1978 הוציאה ספר של צילומים תת-מימיים "Korallengärten" (גני אלמוגים) ואחריו ספר נוסף ב 1990 "Wunder unter Wasser" (פלא מתחת למים). ב-22 באוגוסט 2002, ביום הולדתה המאה, הוציאה סרט שנקרא "Impressionen unter Wasser" (רושם תת-מימי), סרט תיעודי על החיים באוקיינוס. היא הייתה הצוללת המבוגרת בעולם באותו הזמן. ריפנשטאהל הייתה חברה בגרינפיס במשך שמונה שנים.

היא שרדה התרסקות הליקופטר בשנת 2000 בסודן.

ב-2003 בגיל 101 ריפנשטאהל נישאה לצלם שליווה אותה בסודן. ריפנשטאהל סבלה ממחלת הסרטן ומתה בליל ה-8 בספטמבר 2003 בשנתה בביתה שבגרמניה.

באמצע שנות ה90  בעקבות סרט תיעודי שנעשה אודותיה. התקשרתי אליה למינכן וביקשתי לראיין אותה לתוכנית הרדיו שלי. היא היתה מאוד אדיבה ונכונה לראיון אבל ברגע ששמעה שהמראיין הוא ישראלי היא החלה להתלונן  על  שיבושים בקו   וקטעה את השיחה. כשהתקשרתי בשנית ענה בן זוגה שהיא אינה חשה בטוב. מיותר לציין שגם בי עלתה בחילה.  

זה הקישור לסרט בתרגום לעברית