פרסומת - היאוש נעשה יותר נוח 2019

אם בעבר שמענו רטינות קלות אודות שימוש בנכסי צאן ברזל מוסיקלים בפרסומות מסחריות הפכה זו לזעקת שבר למראה הפרסומת החדשה בכיכובה של חוה אלברשטיין העושה שימוש ב"לונדון" הנפלא של חנוך לוין עם לחנה של אלברשטיין. על שאלתה של  גל גבאי בגל"צ  לפרופסור שמעון לוי -  "מה לא  בסדר בשימוש כזה?"  ענה לוי בזעזוע  מתובל בזחיחות  שהוא  חייב לחשוב על  "תשובה אינטיליגנטית"  ללמדך אולי  כי ברור  כשמש  לכל בר דעת שמדובר פה לפחות בחילול הקודש ובצלם בהיכל. עוד הוסיף הפרופסור שחנוך לוין עצמו (שנפרד מאיתנו לפני 15 שנה) התנגד לשימושים שכאלה ביצירותיו. אגב, אני לא בטוח שלוין היה דבק בהתנגדותו לכך היום,  בעיקר משום מהמציאות  התקשורתית המבוזרת השתנתה ללא הכר מאז הלך לעולמו ועימה גם אקסיומות רבות באשר לשימוש בפלטפורמות התקשורת השונות. גם מאמר של מבקר הטלוויזיה של  "הארץ" רוגל אלפר דיבר על אלברשטיין "המחרבת את שירו של גדול המחזאים ומתפלשת בתרבות ההמונים הנחותה". באותו מאמר כותב המבקר ש"קצת כמו אריק איינשטיין בזמנו, הרושם הוא שאלברשטיין כבר עשרות שנים מתרחקת מביצת התרבות הישראלית המיוזעת של הזרם המרכזי". ללא ציון העובדה שדווקא איינשטיין  היה אחד האמנים היותר פעילים בתחום הפרסומות בראשית דרכו כשפרסם סכיני גילוח למשל וגם בערוב ימיו   כשהתיר להשתמש בקלאסיקה   "אני ואתה"  כפרסומת לחברת סלולר. כמו כן בכלי תקשורת אחרים  פורסמו בהבלטה מוגזמת הסכומים שקיבלה אלברשטיין ומשפחת לוין על השימוש ביצירה כמעט בבחינת הכסף קונה הכל.   

הדיון בנושא השימוש ביצירות לצרכים מסחריים ומערכת היחסים המורכבת בין אמנות  מקורות כספיים ומסרים המושפעים מהדיכוטומיה של השניים הוא בן מאות שנים  אבל מתגמד בתקופה זו אל מול הערך המוסף שיש בתופעה. קלאסיקת הזמר העברי כמעט שאינה נוכחת  ברשימות  הפלייליסט של רוב תחנות הרדיו כולל זה הציבורי  ובודאי לא בתפריטי ההאזנה של בני נוער וצעירים.  דווקא השימוש המסחרי ביצירות הותיקות ובהן "בוקר טוב" מתוך "עוץ לי גוץ לי" של אברהם שלונסקי שזכה לגרסה חדשה של עומר אדם ושימוש בפרסומות ביצירות  כמו  "אור" של נעמי שמר ובעבר ב"צל עץ תמר ואור ירח", "אצל הדודה והדוד" ועוד רבים מזין אותם מחדש  למחזור הדם המוסיקלי של צעירים כמבוגרים ומפיחים רוח רעננה, סקרנות אמיתית והעמקה בשירים המקוריים . שיעור הצפיה בשירים הותיקים  ביוטיוב עולה פלאות ובפורומים השונים נישאלות שאלות על מקורו של השיר ויוצריו.

ובאשר לשיר "לונדון" כפרסומת לחברת הלוויינים, טוב עשו מנהלי עזבונו של לוין שהתירו  את השימוש ביצירה. זהו לטעמי זהו אחד הקליפים היותר מוצלחים  שנעשו בז'אנר בשנים האחרונות.  חווה אלברשטיין הנפלאה צולחת אותו בכבוד תוך שהיא מביאה פרשנות פארודית נפלאה למילותיו של חנוך לוין בקונטקסט של ישראל 2019. אין לי ספק שהקמפין הזה מחזיר את "לונדון" המופתי לתודעה ומוליד עצמו מחדש בקרב הדורות שלא הכירו אותו.