יוֹאָב גִּינַאי - מְרַק תַּרְבּוּת

בתחילת אוקטובר 2018 נקרע המיתר האחרון   בתיבת התהודה המפוארת הקרויה השנסון הצרפתי.   שארל אזנבור אחרון היוצרים והמבצעים ובעיניי המרתק שבהם   עצם את עיניו לתמיד. כמי שנולד למשפחת מהגרים ארמנית שנמלטה מרצח העם הארמני על ידי התורכים   והחביאה שכנים יהודים בתקופת השואה, הוא נהג לפתוח בשנים האחרונות את הופעותיו בשירו "Les émigrants   " . השיר זועק   את סיפורם של המהגרים שהגיעו לצרפת חסרי כל, כשהם בורחים מרעב, מרצח עם   וממלחמות. דווקא בתקופה שבה אירופה מוצפת שוב בפליטים ועוסקת בנושא ללא הרף היה חשוב לאזנבור להאיר   את חשיבותם של מהגרים כמו פבלו פיקסו ומרי קירי   המוזכרים בשיר, שתרמו את ניצוצות הגאונות שלהם לאומה הצרפתית.   כשהיה בן 9 הכריז, לאחר ששמע את מוריס שבלייה ברדיו:   "גם אני אהיה שנסיונר". אדית פיאף הגדולה, לקחה אותו תחת חסותה ופתחה לו את הדלת לתהילה.   הוא נהג לומר: "אני רוצה לעמוד על במה בטבעיות כמו פיאף, לכתוב כמו טרנה, לעשות קריירה בינלאומית כמו שבליה".   החלום התגשם ובענק. הוא נחשב לאחד הצרפתים המפורסמים ב...

יונתן אגסי הוא שחקן פורנו בינלאומי ונער ליווי החולק את חייו הפרועים והקיצוניים בין ברלין שבה הוא חי את חייו הפרועים לחולון שם הוא חוזר להיות הילד של אמא. בסרטו החדש עוקב במאי סרטי התעודה תומר הימן,   לאורך תקופה ארוכה, אחר   דמותו וחופר   במצלמתו, כמו באיזמל מנתחים ומגיע על לקרביו של הגיבור שלו. אין במסע הסרט הזה פילטרים או מחסומים של תקינות פוליטית   והמצלמה חושפת ללא רחמים את רגעיו האינטימים והאפלים ביותר של אגסי גם בסצינות שלעיתים קשות מאוד לצפיה . צילום:תומס שמש   אחרי שעקב בכישרון בסרטיו הקודמים ובסדרות אחר דמויות כמו אוהד נהרין, אביב גפן, משפחתו שלו,   מלכות דראג פיליפיניות וחבורת הנערים אותם הדריך ובפניהם יצא מהארון,   מגיע הימן לסרט הטוב ביותר שיצר עד כה. דמותו הכל כך קיצונית של אגסי היתה יכולה לשמש   בקלות טרף קל לבמאים על מנת שישטיחו אותה לכדי סנסציה פורנוגרפית וקלישאתית.   ואכן, חייו של אגסי, הם לכאורה פסיפס קיצוני של קלישאות כמו תוקפה של התהילה, ההתמכרות לדימויי מצלמה, סלבס לרגע, פורנו זמין, משפחה מרוסקת, תעתועי מיג...

ריפנשטהל מביימת בנירנברג דווקא בימים אלה בה העולם הופך מטורלל, עד בלתי מובן וגם לקראת נסיעתי לגרמניה, הכוללת גם את  נירנברג,  חזרתי לצפות     ב"נצחון הרצון"  משנת 1932 . הסרט המבעית הזה (הפעם בתרגום לעברית) בבמויה הגאוני של משרתת הנאציזם לני ריפנשטאהל, הוא מסמך המצליח לפצח  מעט את טכניקת ההיפנוזה והשיעבוד  שעבדו על עם שלם.    הסרט פורס באמצעים קולנועיים  מצע של  מסרים וחזיונות מפיהם של היטלר ואחרים המבשרים על   מעין דת חדשה שתביא לגרמניה ולגרמנים הטהורים את ה"ישועה"  אחרי שנות הסבל והשפלה שהביא העידן הקצר של רפובליקת ויימר. הפיהרר מעל נירנברג  הסרט מתחיל בסצינה משיחית.  ראשית  העננים מעל נירנברג. המטוס מנמיך ומבין  העננים  נחשפת עיר אגדות זרועת צריחים ונראים  ההמונים המתכנסים לקראת בואו של הפיהרר. על רחובות העיר נראה צל המטוס ברקע מושמעת יצירה של   ריכארד ואגנר  - " אמני השירה מנירנברג " ("Die Meistersinger von Nürnberg") ובהמשך הופכת המנגינה ל " ...

שיר חדש – טונה - אבודים בחלל - " כמו זיגי סטארדאס אני שם גז" לפני שנתיים   פרץ טונה (איתי זבולון) עם "גם זה יעבור", שיר נהדר וקליפ פנטסטי.  השיר  חידד את   התובנה שגם  על רגשות יש בסופו של דבר תוית  פג תוקף.  וכשכנוסעים במנהרת הזמן  הנוסטאלגית שחצב טונה  טקסטואלית ומוסיקלית- נוצרת חוויה  מרגשת  ופאטתית (במובן המסר כמובן) וכמו ברכבת הרים לעיתים גם מתהפכים המעיים, אבל בדיגדוג של לונה פארק שיק. הדוגמאות מומחשות באחד הקליפים הנפלאים שנעשו פה וזכה כבר למליוני צפיות  .   קישור: "גם זה יעבור" - רגשות עם תוית של פג תוקף גם "אבודים בחלל" השיר החדש של טונה הוא תענוג: " זום-אאוט, מבט מעל מבין שהלבד שלי הוא לא לבד כלל ... דתות, צדדים, כתות, שבטים אורות, שלטים, מרוב פחדים שכחתי שאני מסוגל להנות מהנוף, מהרייד, האינסוף לפניי ... אני ״לוסט״, אני בוס, אני פה, אני חי ! ואללק אם זמן טס - אז רק ״פירסט קלאס״ כמו זיגי סטארדאס אני שם גז... ביי ! "     ממנהרת הזמן של "גם זה יעבור" הוא בורח ...

 שער הגליון  ובו עיבוד ל"פאתון" שצייר האמן ההולנדי  הנריק גולציוס  המשורר, המתרגם והעורך דורי מנור הוא מהחשובים והמרתקים בין מחוללי התרבות בישראל.   כתב העת "הו", שהוא אחד ממיזמיו החשובים,   מצמיח בכל פעם  מחדש יבולים חדשים בערוגות רעננות   בשדות  השירה, הספרות  והתרגום ומוכיח שכישרון והתמדה ודרך ספרותית טהורה הם המתכון המנצח להשגים.       דומה שהפולמוס הפרובינציאלי בתחילת דרכו של "הו" , שהיה למעשה סוג של "עליהום" על מנור ואנשיו, בטענה  שהם מתרפקים על סגנון ותבניות שאבד עליהם הכלח,  נעלם כלא היה. נראה שאותם מלעיזים,  אלה  שמנור עצמו כינה בשעתו "שומרי הסף של המהפכה", (שלטעמי בעיקר דיגמנו מהפכה), הצליחו להסעיר את הביצה לכמה רגעים אבל גם הביאו כדרך מטיפים   בשער את דבר כתב העת למעגלי קוראים רבים יותר והמקללים יצאו כמברכים או יותר נכון כיחצ"נים שלמעשה קידמו  את "הו".  יותר מכך , מתרגם מופתי כשמעון זנדבק שיצא בשצף קצף כנגד "הו" בתחילת דרכו,  מפרסם בג...

בכל כמה חודשים אני חוזר אל רבעיה הדרומיים של תל אביב ואל הגלריה הכי גדולה  בעיר המציגה את אמנות הרחוב - הגרפיטי  מומלץ להגיע בשישי אחה"צ כשהחנויות וסדנאות בעלי המלאכה כבר סגורות.  על תריסי הפח הנעולים חגיגה ענקית של צבע, דמיון, כאב, אהבה, שמחה, ואמנות נהדרת. כוונו לאיזור רחוב המחוגה ולשאר הסמטאות באיזור וצאו למסע מופלא          בקרביים של תל אביב. הנה כמה תמונות.